פרופ' אלי שביט
זה הרבה יותר עמוק מתשובה פשוטה ובפוסט אחד יהיה מאוד קשה להסביר את הבעיה, אך אנסה לתת לפחות קווים כללים.
כדי שהנער לא יעיז להשתחרר מהכלא, המערכת המציאה כלי אונס גאוני - עד גיל 18 ההורים אחראיים על הילד.
בגישה הזאת קורים 2 דרים:
1. הילד לומד להפיל אחריות על מישהו אחר (על הורה, על מורה וכו'). הוא לומד להגיד "אני לא רוצה, אבל מחייבים אותי", "זה לא אני אשם, אמרו לי ועשיתי".
2. הילד לומד להתכופף ולעשות את מה שאומרים לו. כך, כאשר הוא מגיע ל-"חיים אמיתיים" - הוא כבר מוכן ומשומן לשימוש המערכת.
בעצם, המערכת מקבלת בורג ממושמע, חסר אחריות, שישלם מיסים ויצרוך מוצרים.
שים לב! אלה הן העקרונות החשובים ביותר של כל מדינה - שהבורג יהיה קל לשליטה, ישלם מיסים ויבזבז כמה שיותר כסף על מנת לא להשאיר זמן חופשי כדי לחשוב.
האונס מתחיל עוד כאשר הילד הוא עובר - אמא עובדת, גם העובר עובד. אמא מעשנת - גם העובר מעשן. אמא יושבת כל היום מול המחשב - העובר גם יושב ולא זז. אמא נוטלת תרופות - גם העובר נוטל תרופות.
המצב כבר הגיע למצב כמעט קטסטרופי - אמאות לא יולדות כמו פעם - בבית וללא רופא. הן צריכות 900 תרופות, זריקות, אנטיביוטיקות, ללכת לבית חולים וכו'. כן, תתפלא, היו זמנים שאמאות ילדו בבית, ללא כל "העזרה" של הרופאים... וזה היה ממש לא מזמן. אולי לפני מאה שנה בסך הכל...
אנשים עכשיו יכולים להגיד: "נו מה לעשות! כל העולם כבר מתקיים ככה! אני חייבת לעבוד! אני חייבת לקחת תרופות! אני חייבת ללד בבית חולים! אני חייבת... אני חייבת... אני חייבת..."
שם לב? כל אחד מאיתנו כבר חייב. אדם עוד לא נולד - הוא כבר חייב. אחרי שנולד - חייב עוד יותר.
בכל רגע של החיים המודרניים - אדם חייב משהו למישהו!
הורים של הילד - הם גם אנשים שעברו את האונס הזה על עצמם ולא מתארים לעצמם שאפר לחית אחרת. שאפשר לתת לילד את החופש להלחיט ולקחת אחריות על כל המעשים שלו.
אבל זה קיים! כן, זה לא קל. אבל זה אפשרי!
תשאלו איפה זה קיים?
אענה: למשל אצלינו בבית.
כן, זו רק דוגמא אחת בינתיים, אבל כבר יש דוגמא איך אפשר לחיות אחרת, ללא אונס של המערכת.
לילדים שלנו יש זכות מלאה להחליט מתי להתעורר, מתי ללכת לישון, מה לאכול, מתי לאכול, למי ומתי ללכת, אצל מי וכמה זמן להישאר.
רוצים סבתא? בבקשה. דברו איתה. אם היא מסכימה להשאיר אתכם - תישארו. אפילו במשך חודש.
רוצים חוגים? תבחרו מה אתם רוצים. אנחנו נשלם.
כבר לא רוצים חוגים? אין בעיה. תצאו משם. אף אחד לא מחייב אתכם ללכת למקום שלא בא לכם עליו.
רוצים גלידה? בבקשה.
רוצים צעצועים? אין בעיה. תרוויחו לעצמכם כסף ותקנו לעצמכם מה שאתם רוצים.
לא יודעים איך להרוויח? תבואו ותשאלו אותי איך.
וכו' וכו' וכו'.
כמעט מלידה אנו מתייחסים אליהם כמו אל אנשים מבוגרים שיכולים להחילט מה הם רוצים ומלמדים אותם לקחת אחריות מלאה על המעשים שלהם.
מי שהיה אצלינו בבית - ראה את הילדים שלנו.
הם אנשים מאוד חברתיים, ללא קומפלקסים ובעיות פסיכולוגיות. אנשים חופשיים שעושים מה שבא להם ומתי שבא להם. אין להם סטיות ושריטות שקיימות להרבה ילדים אנוסים על ידי המערכת.
אפרופו, לגבי להישאר אצל סבתא - בחיים לא איסרנו להם להישאר אצל סבתא. בא לכם? דברו איתה ותישארו כמה זמן שתרצו.
אתה יודע לאיזה מצב הגענו? הם כבר לא רוצים להישאר אצל סבתא יותר משעה :) הם כבר שבעו!
אני חוזר - כן, זה לא קל! אבל זה אפשרי!
וגם אתם יכולים להעניק את החופש הזה לילדים שלכם!
אבל.... וזה אבל אחד גדול!
לפני שאתם נותנים משהו לילדים שלכם - תתחילו מעצמכם.
תבנו את החיים שלכם כך שתוכלו להרשות לעצמכם להיות אנשים חופשיים. ואז - גם הילדים שלכם יהיו אנשים חופשיים.
לא, זה לא דורש מיליונים. לא, זה לא דורש לחיות בחו"ל. אפשר גם בלי הרבה כסף. אפשר גם בארץ.
תצליחו!
